<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תשפ"ו</h1>
<h2>דף יד:</h2>
זה חידש רבי' יעקב נ"ע ממסכת מכות. אמר רבה בר בר חנא אמ' ר' יוחנן כל לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו. לא הוי ניתק לעשה אלא כשהוא אחר הלאו כגון לאו דנותר וכיוצא בו דעקר ליה לעונשו של לאו דמשמ' לא יותיר ואם יותיר ישרוף. וזהו עונשו ותקנתו. אבל קדמו עשה לא. אמרת. תעמוד בשמועתך. לא. לא אמרי' אמריתה חזר בו. כתיבה לאו שקדמו עשה (ותניינא) [ותנינא] דלקי עליה. אלמ' מחזיר ואינו לוקה אלמ' עשה דלו תהיה לאשה יקיימנו ויפטר מעונשו ואעפ"י שעשה שקדמו (לאו) [ללאו]. ואמאי אי אית' לר' יוחנן לילקי. אמ' עולא אם אינו ענין לפניו לעבור בעשה (ואם) [אם] לא ישאנה תניהו עניין לאחריו שאם גירש יחזירנה לו לאשה. והאי לאו שניתק לעשה. דה"ק רחמ' עמוד והחזיר והפטר. הא לא דמי לאויה כו'. לר' יוחנן פריך אמאי לקי על לאו שקדמו עשה. הניחא למאן דתני ביטלו ולא ביטלו. הא אמרת כל ימיו בעמוד והחזר קאי. נתת לו זמן כל ימיו. ואינו (לוקא) [לוקה] דקתני בברייתא אינו [לוקה] לעולם קיים אפי' אומ' לו ב"ד החזר ולא החזיר אינו לוקה. שהרי כל ימיו תלה לו הכתוב. וה"ה לכל לאוין הניתקין לעשה דילמוד סתום מן המפורש. הניחא למאן דתני לקמן בלאו הניתק לעשה אין לוקין עליו עד שנבטל העשה. דקסבר אין עבירת הלאו נגמרת אלא בביטול עשה שפיר קאמ' בברייתא אין לוקין לעולם דכל זמן שלא בטל העשה שבה (שהרי) [הרי] איפשר לקיימו. אלא למ"ד קיים עשה שבה כשאמרו לו ב"ד (דקיימו) [לקיימו] פטור ממלקות של לאו ואם לא קיימו מלקין אותו. דקסבר מששילחה נגמרה עבירת הלאו. אלא שתלה הכתו' את פטור עונשו בקיום העשה. הילכך או (קיים) [יקיים] או ילקה. מאי איכא למימ'. היכי מצי למידרש האי קרא כל ימיו בעמוד והחזר קאי לומר שכל ימיו תלה לו. מידי הוא טעמא אלא לר' יוחנן. מאן דרשיה להאי קרא הכי ר' יוחנן משום דחולק בין לאו שקדמו עשה ללאו הניתק לעשה. וקשיא ליה אונס כדאמ'. והאמ' ליה ר' יוחנן לתנא תני ביטלו ולא ביטלו לקמן. אבל לדידיה לא לקי דתני קיימו ולא קיימו לא דריש להא כל ימיו (להעמד) [לעמוד] והחזר אלא לתחילת גירושין כמשמעותא דקרא ולא משני ליה לאו שניתק לעשה אלא לאו שקדמו עשה. ואיהו ס"ל דלאו [הניתק לעשה ולאו] שקדמו (לעשה) [עשה] שוין. ושניהן תלויין בקיימו ולא קיימו. ומחזיר ואינו לוקה דקתני בברייתא הכי קאמ'. מחזיר כשיאמרו לו ב"ד החזר ואינו לוקה. ואם לא יחזיר לוקה. כל מצות לא תעשה שיש בה [קום] ועשה. ר' יוחנן מוקי לה בלאו שניתק לעשה. וריש לקיש מוקי לה (ואף) [אף] שקדמו עשה. וביטל עשה שבה (אבל) אחר שעבר על לא תעשה דבר. שביטל בו את העשה שאי אפשר לקיימו עוד חייב מלקות. לא ביטל עשה שבה כל זמן שאיפשר לקיימו אעפ"י שאינו רוצה לקיימו פטור. וקיים עשה. שבא לב"ד ואמרו לו קיים וקיימו פטור. השתא משמע שאם אינו מקיימו מלקין אותו. וקשיא רישא לסיפא. תני ביטלו חייב לא ביטלו פטור. ואעפ"י שאינו מקיימו. קסבר אין עבירת לא תעשה נגמרת אלא בבטולו של עשה. קיימו ולא קיימו מלקין אותו. קסבר משעבר עליו נגמרה עבירתו אלא שניתן עליו קיום העשה הכתו' במקום המלקות. הילכך או יקיימו או ילקה. התראת ספק שמה התראה. הילכך אעפ"י שאין הלאו נגמר בשעת התראה אלא לאחר זמן כשהוא מבטל העשה וכשהתרו בו ספק יגמרנו ספק אי יגמרנו כשגומרו חייב. ולא תוך כדי דיבור בעינן שהתרו בו התראה. ואם תאמ' (יתירנו) [יתרנו] בשעת ביטול עשה שהיא עקירת הלאו. והוא התרא' ודאי. לעולם התראה בשעה שעובר על (התראתו) [אזהרתו] בעינן ואפי' (הכי) [היא] תלויה בדבר אחר כדאמרי' בשבועות שבועה שלא אוכל ככר זו (ואם) [אם] אוכל ככר זו. אכליה לאיסוריה והדר אכליה לתנאיה התראת ספק היא. אלמ' התראה בשעת איסור בעינן ואע"ג שאין הלאו נגמר עד שיגמר התנאי. וריש לקיש סבר התראת ספק לא שמה התראה. הילכך אם הלאו תלוי בביטול העשה לא היה עליו עולמית. אבל אם באת לחלוק ולומר פעמים לוקה פעמים אינו לוקה הכי הוא דאיכא לפלוגי. קיים העשה שבה פטור לא קיים חייב. ומשעבר עליו גמר עבירתו והתראת ודאי היא. שבתוך כדי דיבור ראוהו שעבר. אבל (קיים) [קיום] העשה ניתן לו לכפרה למלקות. או יקיים או ילקה. תנן התם כו' אמ' ר' יוחנן אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת. אנו אין לנו בהא דתני לעיל תנ"ה ביטל עשה שבה חייב קיים עשה שבה פטור שנחלקו בו אני ושכנגדי בביטלו ולא (בביטלו) [ביטלו] וקיימו ולא קיימו. (אבל) [אלא] זאת דשילוח הקן ועוד אחרת. ואע"פ שכלל התנא כלל כל מצות ל"ת שיש בה קום עשה ביטל עשה שבה כו'. אין לנו אלא בשתי אלו. כך פ' ר' לשמועה זו בחידושיו.
